צבע באמנות (ובקריקטורה כמובן) - מה המשמעות שלו והאם יש לו משמעות איקונוגרפית?

מאת: דן אלון. מה, לא מעניין? חחחח

לתייג ולהכיל סטראוטיפים על האחר היה מנהגו של עולם מאז ומתמיד. האדם מהלל ומנמיך אנשים מזה עידנים לפי סטראוטיפ. לאלו שהחברה תייגה כמדוכאים אין סיכוי להיות מהוללים. הסטראוטיפ יורכב בדרך כלל מסממנים חיצוניים או אישיים כמו בגדים, לא מקעקועים או צבע-שבטי. ישנה חשיבות רבה לצבעים ששמשו את מתייגי התגיות, הצבעים שנבחרו לסמל דבר מה בדמות-המדוכא סימבוליים ביותר. הצבעים הבהירים הם אלו שנבחרו בשל בולטותם לתקשר: "אני מדוכא חברתי".

זונות ומצורעים

הצהוב והאדום יזכירו מיד זונות, יהודים, מצורעים. בעת רומא העתיקה – המצב לא היה שונה מהיום: נשים עשירות תלבשנה משי, זונות בגדי גזה צבועים בזעפרן. הצהוב גם שלט בשערן של זונות, שכמובן היה צהוב. במאה ה-15 הוכרחו זונות ללבוש כסיות אדומות או קשר אדום על הבריה הימנית. לעיתים הצבעים גם שולבו ודיונים רמי מעלה נערכו על כך בממשלות באירופה, במאה ה-14. האדום נקשר עם ניאוף וזנוּת מאז החברה התנכ"ית והפך לסטראוטיפ.

מצורעים הוכרחו ללבוש בגדים מיוחדים ושלט המזהיר את האחר מבואם, בשל הפחד שנטמע מהם. עם חברת המצורעים החברה היתה יצירתית מאד: בכל תקופה ההודעה על היותם באיזור השתנתה. פעם שלט, לעיתים פעמון ולפעמים אף חצוצרה. הסטראוטיפ של המצורע מקורו בברית החדשה, למרות שאינו מדויק וקיצוני כמו בחברה האמיתית: לזרוס (אלעזר) הפך למצורע, מתואר מלא צלקות ואוחז בנחש צהוב (כמובן), שיזהיר את הסובבים על בואו.

צבעוניות כגורם מפלה בין דתות

הצבעניות של ההפרדה הדתית מקומה בשלטון האיסלאם באיזור אירופה והמזה"ת במאה ה-8. במאה ה-14 היו שלוש קבוצות צבע: לבן לאיסלאם, כחול לנצרות, צהוב ליהדות. הצהוב כמובן, היה בזוי. כדי להפוך אדם נוצרי "ליהודי", הוא הוכרח ללבוש צלב צהוב משפיל, באם כַּפָר. לעיתים, בדיוק כמו במקרה הזונות, גם בחברה היהודית המדוכאת שולב צהוב באדום, בעיקר בביגוד. כופרים אולצו ללבוש בגדים מתייגים אלו תקופות של שנים בחברה. ציורים רבים תיארו תקופות זוועה זו.

הצבעים האדומים צהובים גם הולבשו על כל אלו – שנידונו למוות. תהלוכות בצבעים אלו, רגע אחד לפני הועלו על המוקד, תרמו למורא הכללי הארכיטיפי מהצבעים האלו. שרואים אותם – חושבים על חטאים ועל המוות שיבוא בגללם. היהודים, כאמור, תויגו בצהוב עוד מימי שלטון האיסלאם. ציורים רבים, למשל של בוש וממשיכיו, הביאו "מורת רוח צהובה" נגד היהדות, דרך אלמנטים נוצרים צהובים בציורים וטלאים צהובים, שכולנו מכירים היטב. יתכן והאמן בדה אלמנטים אלו, אך הם עבדו היטב כסטראוטיפ קולקטיבי.

צבעים רבים היו לגנוּת היהודים, אולם הקילומטרז' של הצהוב נגדם הוא לאין ארוך גדול יותר. ההיסטוריה מלאה במקרים בהם עשו שימוש צהוב נגד היהודים, כולל עד המאה ה-18 ברומא, במהפכה הצרפתית ועוד. הנאצים חזרו והשתמשו בדימוי הזה, בניסיונם להשמיד את העם היהודי במלחמת העולם ה-2. לא בכדי בחרו הנאצים בצהוב: צבע זה הכתים את היהודים אלפי שנים מדור לדור. יהודים הולבשו בצבעים אחרים לעיתים, כמו ירוק בהיר, שני פסים תכולים על כל בגד וכמובן אדום. בציורים רבים היהודי יחבוש כובע אדום, צבע הניאוף.

אז בגלל שכולנו יהודים שצהוב = יהודים, הנה איזה כמה קריקטורות ממש מגניבות שנעשו בתקופה השחורה ליהדות.